top of page
יועצת ארגונית, מנחה ומלווה תהליכים של צמיחה והתפתחות בגישה דיאלוגית.
מאמינה באפשרויות הקיימות ומתגלות במפגש בין אנשים שחולקים ידע ופעולה משותפת. אני מזמינה למפגש מיטיב ומקרב עם עצמנו ועם אחרים, לתנועת חיים ערה של גילוי ויצירה.
בדרכי מנחה אותי הקול הפנימי שמוביל לפעולה מתוך הקשבה וסקרנות.
ביומיום שלי אני אוהבת ״לתפוס רגעים״ לחבר מילים שנוגעות, שאוספות ויוצרות משמעות. אוהבת טבע ומרחבים פתוחים, שנושבת בהם רוח של יצירה וחופש.
לעיתים נדרשת הטיית ראש קלה
כדי לגלות עדינות ויופי.
זה תמיד כאן,
האפשרות, הבחירה לשים לב לפרטים, לעצור, להבחין, להתבונן לעומק, להרגיש, להרחיב את נקודת המבט.
זה קרוב כל כך, רק להיות בעיניים פקוחות, בפליאה, במבט רענן, באומץ - לבחור לראות בכל דבר יופי.
להשאיר רושם
אז בוא נכיר ? שאלת
ואני הנהנתי מעבר לקו, יאללה. ואז סיפרת על עצמך, איפה אתה גר, כמה ילדים יש לך ובמה אתה עוסק בעבודה ומה בפנאי.
ואז אני אמרתי, באותו האופן, די דומה, אולי עם קצת יותר מילים שרוצות להשאיר רושם.
ואני שאלתי כמה שאלות וגם אתה
וכשנסתיימה השיחה ביננו
חשבתי על כל המון המילים שאמרתי
ושלא באמת עצרתי רגע לחשוב,
אבל מה באמת הייתי רוצה שתדע עלי כרגע כששנינו משני צידי הקו.
בקצה קצהו של הזמן
כשירד המסך
כשרוב האנשים כבר יצאו לדרכם
נשארנו מחזיקות ידיים
אוחזות את עומק הרגע
שהוא קטן מלהכיל
את אלפי חלקיקי הפרטים שבתוכו
ובשקט הזה של עת ערב
בין החלונות
הזדחל לו אט אט פנימה
צליל עדין של געגוע.
חילופי משמרות
שעת בין ערביים
אורות מתחלפים
תיכף
שאריות היום שהיה
יתפוגגו אל תוך אלומת אור
שתחצה את חשכת הלילה.
האם אפשר שפנס רחוב זקוף קומה
יבחין ביופי שקיעתה ?
הכל עניין של התמקמות
לצאת
לעלות לגובה
למצוא פינה שקטה
ממש על מורדות ההר
לראות למרחוק
בהיר וקר,
להרגיש קרני שמש בגב.
פיקניק של בוקר
קפה שחור בפינג'ן
ויותר מהכל,
הדקות הארוכות
שישבנו ככה,
מניחים את כל המילים בצד
מתמסרים לשקט הזה,
שנפרש מולנו, מלוא יופיו.
ביחד, כל אחד עם עצמו,
בעולם הרועש כל כך
אלו רגעי חסד.
ברגע הזה,
שהיית כל כך מכונס בתוך עצמך,
רציתי לספר לך,
שם בחוץ יש
סבך ירוק,
פכפוך מים זכים
ושורת עצי צפצפה שנוגעת
בקצות השמים.
© כל הזכויות שמורות לאורלי קמין. עיצוב: סטודיו נון- ענבל בורד
bottom of page